החלטה בתיק רע"פ 4731/13

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן), בע"פ 14113-04-13, מיום 19.5.2013. בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי, את ערעורה של המשיבה על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ר' זוכוביצקי), בב"ש 9145/12, מיום 24.3.2013.

רקע והליכים קודמים

2.             ביום 10.12.2012, הגישה המשיבה, לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, בקשה במעמד צד אחד, למתן צו שיפוטי להפסקת עבודות (להלן: הצו), בהתאם להוראות סעיף 239 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). זאת, בנוגע לעבודות, שנטען כי המבקשת ביצעה, במקרקעין, הנמצאים בתחום מרחב התכנון המקומי ירושלים, וידועים כגוש 30259, חלקות 60 ו-61, בהר המנוחות, אשר בגבעת שאול (להלן: המקרקעין).

           בקשתה של המשיבה, נתמכה בתצהירה של מפקחת הבנין, באגף הפיקוח במינהל הנדסה בעיריית ירושלים, הגב' אפרת מזרחי (להלן: המפקחת). בתצהירה, ציינה המפקחת כי, ביום 28.10.2012, בעת שביקרה במקרקעין, היא הייתה עדה ל"הנחת תבניות קברים" בשטחם, דבר המהווה, כך נטען, עבירה על הוראות סעיף 204 לחוק התכנון והבניה.

3.              בהחלטתו, מיום 10.12.2012, נעתר בית המשפט לעניינים מקומיים לבקשה האמורה, וציווה, על סמך הבקשה והתצהיר שצורף לה, על הפסקת העבודות, אשר בוצעו על-ידי המבקשת במקרקעין. ביום 31.12.2012, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים, לביטולו של הצו.

4.             בהחלטתו, מיום 24.3.2013, נענה בית המשפט לעניינים מקומיים, לבקשה לביטול הצו, שהוצא תחת ידיו. בהחלטה נקבע, כי המקרקעין מושא הצו, הינם בבעלותה של המבקשת, ואין עוררין, כי חלה עליהם תוכנית מרחב תכנון מקומי ירושלים, מספר 5246 א' (להלן: התוכנית), בגדרה נקבע כי ייעודם של המקרקעין, הוא בית עלמין, וביתר פירוט, כ"חלקות המיועדות לקבורת שדה". המבקשת לא הכחישה את עצם ביצוע הפעולות, שיוחסו לה במקרקעין, אך לטענתה, אין מדובר בעבודות בניה, אלא ב"חפירה לשם הנחת תבניות קרקע ויישור קרקע לקו אפס", בלבד. עוד נטען, כי בחוק התכנון והבניה, לא נדרש היתר בניה לשם כך, ודי באמור בתוכנית המפורטת, הנזכרת לעיל, המסדירה עניין זה. בית המשפט קבע, כי יריעת המחלוקת, אשר התגלעה בין הצדדים, הצטמצמה לשאלה אחת, היינו: האם לצורך ביצוען של העבודות המתוארות, נדרש היתר בניה, או שמא די בהוראות התוכנית.

           לצורך הכרעה בסוגיה, הפנה בית המשפט לעניינים מקומיים, לסעיף 145(א)(3) לחוק התכנון והבניה, ולתקנה 1(2)(ב) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967 (להלן: התקנות). להלן לשונו של סעיף 145(א)(3) לחוק התכנון והבניה:

"פרק ה': רישוי

עבודות טעונות היתר

145. (א)     לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל   לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

...

...

(3)   כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית."

וזו לשון התקנה:

"1.  אלה העבודות בקרקע ובבנין והשימושים בהם הטעונים היתר לפי פרק ה' לחוק כדי להבטיח ביצוע כל תכנית:

...

(2)     כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, למעט -

...

(ב)              עבודה הנעשית בהתאם לתכנית מפורטת מאושרת הכוללת הוראות בדבר ביצוע עבודות החפירה, המילוי או היישור, לפי הענין;"